ההתחלה של הסוף[]
התאריך הוא 12.2.1999, מתקן של ה - NWO חקירה מספר 125 לאסיר מספר 005.
חדר חקירות, אור פלרוסנטים, מראה, קור, שולחן, מסמכים.
http://cold-levian.deviantart.com/art/Interrogation-Room-170187157
בחדר האסיר מספר 5, ראשו מורכן, הוא לבוש במדי אסיר כתומים, על מדי האסיר מלפנים ומאחור כתוב המספר 005.
אסיר מספר 5 אזוק, הוא יושב על כיסא במרכז החדר לפניו שולחן לבן ומאחורי השולחן כיסא לבן ריק זרוק על רצפת החדר,
הוא מותש, עייף, רועד מקור, טיפת דם קטנה נוזלת מאפו, ראייתו מטושטשת.
מחוץ לחדר מבעד למראות, מספר דמויות לבושות בחליפות שחורות מביטות בו, בוחנות אותו.
חוקר נכנס לחדר, לבוש בחליפה שחורה, עניבה שחורה, שיערו שחור קצר, עיניו שחורות.
"שלום האסיר מספר 5, אני החוקר סמית " הוא אומר בקרירות. האסיר ממצמץ בעיניו, הוא מרים את ראשו לעבר סמית "אני פדרו, גבריאל פדרו " הוא אומר בלחש.
"כן" אומר החוקר ביובש, הוא מרים את הכיסא ומתיישב למול פדרו.
"נחזור שוב אל הסיפור שלך ונתחיל הפעם מההתחלה" אומר החוקר.
"אפשר סיגריה" שואל פדרו.
החוקר מוציא חפיסת קאמל ומצית וזורק אותם על השולחן לעברו של פדרו.
פדרו מדליק סיגריה, ונמתח לאחור, "אין בדיוק התחלה לסיפור" הוא אומר ומהרהר, "אבל אולי כדאי להתחיל עם הפעם הראשונה שפגשתי אתכם... אני מתכוון.. גלגול קודם שלכם".
1585 - בית המעצר[]
"זאת היתה שנת 1585. אני הגעתי לבית מעצר של האינקוויזיציה בלונדון, מצודת לונדון. באותו שלב לא היה לי מושג איך אבל הם ידעו על כך שהגיע לידי הספר Las Reglas de Ruina או בתרגום לאנגלית the Laws of Ruin".
"ימים, שבועות, חודשים, עברו עלי שם בתא המחורבן, הם אפילו לא טרחו לחקור אותי. זה היה תא קטן וחשוך, בפינת התא היתה ערימה של חציר מזוהם ששימשה לי כמיטה, מידי פעם עכברושים שימשו לי כמבקרים ולפעמים כשלא היתה ברירה גם כארוחה, פעם ביום הייתי מוציא את קערת העץ מחריץ דלת התא לקבל מעט מרק דליל ומזוהם עד שביום אחד דלת התא נפתחה".
http://www.deviantart.com/art/Rubens-Pieter-Paul-Head-of-a-Franciscan-Monk-co-546067911
אני זוכר שנזיר לבוש בגלימות חומות נכנס לתא, ריח חריף של צואה עלה באוויר כאשר הוא נכנס. הוא החזיק בקערת מרק בצל ועששית דלוקה.
הוא הביט בי, אני ישבתי על רצפת החדר, צנום, לבוש בגזרי בגדים מרופטים ומזוהמים. הוא הניח את הקערה על רצפת החדר ואמר לי בתקיפות: "ילדי, הזמן להתוודות על החטאים שלך, מה תרצה לספר לי?"
כרעתי על הרצפה, לפניו, שילבתי את ידי ואמרתי
"ברך אותי אבי, כי חטאתי. כבר שלוש עונות שלא הייתי בווידוי" לאחר מספר שניות המשכתי,
"שכבתי עם אשה שאינה אישתי. הרגתי אנשים. שתיתי דם של..." הקול שלי נשבר בשלב הנוכחי, אני חושב שדעתי נטרפה, כי לא הצלחתי לדבר, אבל זכרתי את העיין העצומה, את הצבעים המתערבלים.
הדבר הבא שאני זוכר, זה שאני עומד מעל הנזיר, מחזיק את ליבו בידי. וראיתי, ראיתי את העתיד, מצויר בדם ליבו.
(על הספר: Las Reglas de Ruina)[]
את העתיד ציירתי בדמו על קיר התא:
http://hawanja.deviantart.com/art/Kassogtha-the-leviathan-of-diseases-645764181
ידעתי ממורי הנזיר פיליפ מנוורה (Philip of Navarre) כי העתיד שלי לא יוכל להיות בעולם הישן אלא בעולם החדש של אדומי העור אותו גילה האחד המכונה בשם קולומבוס.
פיליפ אמר כי שם יוולד המושיע שלנו המשיח אשר יביא את הישועה שלנו.
כך הוא היה מלמל ללא הפסקה וכך גם הוא כתב בספרו הנוראי: Las Reglas de Ruina .
מסע אל העולם החדש גם התאים לתכנית ההתחמקות שלי מהאוטו דה פה שהוכרז עלי מייד לאחר שעזבתי את מצודת לונדון והיו לי בדיוק את הקשרים הנחוצים להפלגה לעולם החדש.
אתה מבין, סיר וולטר ראלי שהיה סופר, משורר, חייל, חצרן ומגלה ארצות, היה גם חייב לי על האדמות האיריות שקיבל מהמלכה אליזבת בגין היעילות הרבה "שלו" בטבח איי ראטלין, וטבח סמרוויק... אבל זה סיפור לפעם אחרת.
בכל אופן בשנת 1584 (שנה לפני) הוא סיפר לי על התוכנית שלו להתעשר על חשבון העולם החדש, תכניות שהתאימו לתוכניות שלי. בכל אופן, אני אחזור לזה מאוחר יותר.
לבשתי את גלימתו החומה של הנזיר הפרנציסקני שהיתה גדולה עלי בכמה מידות, לקחתי את תיקו של הנזיר בו היה סכין ושקיק עם 10 מטבעות ויצאתי מבית המאסר.
ביקור בבדלם[]
לפני שאצא לפגוש את וולטר ראלי ולגבות את החוב שלי, ידעתי שאצטרך להבין מה שראיתי, את אותה התמונה שכבר ראיתי באותו ספר מיושן. מאחר ופיליפ מנוורה לא היה בן החיים, יצאתי לבקר תלמיד ישן שלו ויריב מר שלי, מר John Mell (שכנראה היה מאחורי הביקור של האינקוויזיציה אצלי). את John Mell ראיתי בפעם האחרונה, לפני שלוש שנים, עם העיין הלבנה והמתה שלו, כועס, מריר, שותה ומלמל על... משהו שאיני יכול לבטא את שמו.
בכל אופן באותה תקופה John Mell ניהל את בבית המשוגעים St Mary Bethlehem הידוע לשמצה גם בשם Bedlam ולשם שמתי את פעמי.
בדלם, בדלם, מקום כה אומלל, החוסים בו קיבצו יום ולילה נדבות ומי שלא היה יעיל בתחום זה זכה למיטב הטיפול הימי־ביניימי שיכלו האחים האדוקים של ג'ון להעניק: הם גילחו את קרקפותיהם של האומללים, חוררו את גולגולותיהם כדי לשחרר מתוכן את השדים שגרמו לשיגעון, הקיזו את דמם לעתים מזומנות והתפללו למען מי שהוכו בטירוף בעקבות חטאיהם, כי "יככה אדוני בשיגעון", כנאמר בספר דברים, או כתוצאה מפעילותו של השטן, שיש לגרשו.
הגשם ירד על הבית חולים כשהגעתי לשם. עמדתי מחוץ לשער והסתכלתי על המבנה הגדול, עשוי אבן, בתוכו מתחבא ג'ון. נשענתי על האבן הירוקה מטחב, וחשבתי מה לעשות.
ראיתי שברים של העתיד שם בתא. תהיתי אם אוכל לראות שוב מה צופן העתיד. התחרחקתי מבית החולים וצדתי שפן. נסיתי בידי לעקור את ליבו אך הוא רק המשיך וצרח. הוצאתי סכין וחתכתי אותו. הדם השפריץ לכל עבר, הוצאתי משהו שאולי הוא הלב שלו. נסיתי אפילו להשפריץ דם. אבל שום דבר לא קרה. לא הצלחתי לראות מה יקרה בעתיד.
http://spicyhorseofficial.deviantart.com/art/Rutledge-Asylum-Sane-273060517
עד שחזרתי לבית החולים, הלילה הגיע והגשם רק התחזק. חזרתי לשער.הוא היה נעול. במאמץ רב הצלחתי לעבור מעל החומה ולהכנס לשטח בית החולים. לאחר שהלב נרגע מעט, התחלתי לנוע בתוך שטח בית החולים, שמעתי את זעקות הטירוף מתוך בדלם עצמו, אולם עברתי אותו והגעתי לאזור של בתי מגורי הצוות. בחסות הגשם החזק, הגעתי לבית של ג'ון. נעתי סביב הביית, עד שהגעתי לחלון לחדר השינה שם אפשר היה לראות אותו ישן ונוחר.
חזרתי לדלת, היא הייתה נעולה. עברתי על כל החלונות בבית עד שמצאתי אחד שהושאר מעט פתוח. פתחתי אותו, חורק שיניים כל פעם שנשמעה חריקה. נכנסתי לבית, בזהירות עליתי לקומה השניה, נכנסתי לחדר השינה, הגעתי למיטה בה ישן ג'ון לבדו. הוא היה לבוש בכותונת לילה לבנה ומזוהמת.
כשהלב שלי פועם במהירות עצומה, הוצאתי את הסכין, קירבתי לג'ון לצוואר ואמרתי "היי ג'ון" וחייכתי חיוך גדול ומעוות.
"אתה!" הוא אמר ועיניו נפערו באימה "מה אתה רוצה?, זה לא אני, אני לא אמרתי להם כלום" הוא אמר וגופו רעד.
"מה לא אמרת?, למי לא אמרת? מה כן אמרת?", שיחקתי עם הסכין ליד הגרון שלו. המבט שלי ננעץ בפולס האיטי של הלב נע בדם. חשבתי כמה יהיה פשוט לפתוח את הדרך.
"אני, אני, אני, הם תפסו אותי ואימו עלי, לא היתה לי ברירה, הם אמרו לי שאם לא אתן להם משהו אני אלקח לביקור במרתפים שלהם, תרחם עלי, רחמים בשם ישו הצלוב" סוף המשפט שלו הסתיים ביללת בכי היסטרית,
"מי אמר מה?" שאלתי שוב, "מה נתת?", ועל מנת לעודד אותו, תקעתי מאט את הסכין בידו. נותן לנוזל הקסום לנזול החוצה.
"אמרתי להם שאולי הגיע לידך ספר... ספר כפירה, זה הכל, אמרתי להם, אמרתי להם שאתה איש ישר והגון שעובד את האל יום ולילה" הוא ילל.
צחקתי צחוק מר וחסר כל הומור, "השארתי את הספר אצלך לפני שלוש שנים, אחרי שביקשת ללמוד ממנו. התחננת לפני. ופחות משבוע לאחר מכן האינקוויזיציה לוקחת אותי לתא. וכל הזמן הזה, אתה החזקת בספר, אתה בגדת בי, אתה שלחת אותי לשם!" לקראת הסוף הקול שלי התרומם יותר ויותר. מזל שגשם הזלעפות בחוץ היה חזק.
"מה אתה יודע על הספר? מה למדת?", תפסתי את גרונו בידי השמאלית, ועם הסכין, חתחתי חתך כל בלחי שלו, "ותזכור שאני חייב לך על הרבה מאד עינויים, אני אשמח להחזיר לך כל אחד ואחד מהם...".
כתם שתן החל להתפשט באזור מפשעתו, עינו התרוצצו בחוריהן כאילו מחפשות מוצא "למדתי למדתי" הוא השתנק "למדתי את השפה שלהם, שלה, אתה צריך אותי, אתה זקוק לידע שלי... אל תפגע בי" הוא אמר בתחינה "אני יכול לזמן את היצורים שם בספר, אני יודע איך לשיר להם...", הוא עצר לרגע, נעץ בי מבט, חיוך עלה על פניו והוא אמר בלחש "אני יודע איך להביא את המשיח שלנו" הוא הכריז.
עניי הצטמצמו כאשר בחנתי אותו. הוא מעולם לא בחל בשקר, למעשה תמיד הוא העדיף לשקר. הבנתי שאצטרך שיחה ארוכה יותר ממה שחשבתי. "טוב," אמרתי לו, "בוא נצא לטיול". הרמתי אותו, ודחפתי אותו קדימה והחוצה אל תוך הסערה, כאשר הסכין תקוע לו בגב.
הכרתי את בדלם היטב. שרתתי פה מספר שנים, הייתי ברעידת האדמה של 1576 לספירת אדונינו, וזכרתי את המרתפים הצפוניים שהתמוטטו. נכנסנו מדלת צדדית אשר לג'ון היה מפתח לה. ברגע שנכנסנו אל תוך בית החולים הצרחות והזעקות מילאו את האוויר. לקחתי את ג'ון במסדרון האחורי היכן שידעתי שאף אחד לא יעבור בשעות אלו של הלילה וירדנו למרתפים הצפוניים.
http://matlatart.deviantart.com/art/Thief-Asylum-Therapy-rooms-440099996
שם מול כסא הטיפולים האדום/חום מדם, הוא החל לקלוט את האמת, הוא צרח וניסה לברוח, אולם תקעתי את הסכין עמוק לתוך רגלו, במקום שלא יהרוג אותו. הוא נפל צורח על הרצפה. "זה המקום הנכון לצרוח," אמרתי לו תוך סחיבתו וקשירתו לכסא הטיפולים, "כולם בעדך. ועכשיו, ספר לי היכן הספר עכשיו. ואז תספר לי... את כל מה שאתה יודע!".
והוא סיפר, סיפר הכל, הם תמיד מספרים, הם כולם מספרים הכל, זאת רק שאלה של זמן.
הוא סיפר כי במשך שנים, כמנהל של בדלם, הוא סיפק מבין השוהים לבישופ פיטר מבינספלד (Peter of Binsfeld) שוהים שנחשדו כמכשפות ומכשפים.
את חלקם הכרתי.
הוא סיפר כי הבישופ פיטר מבינספלד חקר במשך שנים מכשפות ומכשפים אשר ניסו באמצעות הספר לזמן שדים ויצורים שונים ומשונים והוא למד מהם על השפה האבודה שבספר.
שפה שבאמצעותה ניתן לזמן את אותם יצורים.
הוא סיפר על לוח זהב שהוא גנב מהבישופ, הלוח אשר אפשר לו לתרגם את פרק המשיח שבספר ללטינית. לאחר התרגום הוא למד כי המשיח, בטרם לידתו, בבטן אימו, עליו להיות מושפע משבעה שדים והם: לוציפר, ממון, אשמדאי, לווייתן, בעל זבוב, שטן (או גאפ) ובעל פעור.
הוא סיפר כי הוא חושב שאותם שבעה שדים מגלמים את שבעת החטאים שתוארו על ידי תומאס אקווינס בספרו Summa Theologica. הוא לא ידע איזה חטא קשור לאיזה שד.
הוא סיפר כי עד ללידת המשיח אסור להוריו לכפר על החטאים שלהם ולהתוודות למול כומר אשר ימחל על החטאים.
לבסוף הוא סיפר לי כי המשיח יהיה משושלת הדם של אדם בשם ג'ון וייט (John White).
את השם וייט הכרתי... כולם דיברו על וייט. השם שלו עלה שוב ושוב, בתור אדם שדוחף ליישב את הארץ החדשה. הוא שייך למושבה שם, או שהוא הקים מושבה. בכל מקרה, השם שלו תמיד הוזכר עם זה של סיר וולטרס (https://en.wikipedia.org/wiki/Walter_Raleigh) רליה. וסיר וולטר רליה... רליה... השם רליה, הצליל היה מוכר אבל צריך היה להגיד אותו קצת אחרת. "רליה" נסיתי להגיד לחלל העביר. נסיתי לשחק עם האורך והתווים, "רליה" -
אני לא יודע מה ראיתי. זה היה כל כך עצום שאפשר היה לראות רק את חלקו, אבל את העיין העצומה, סגולה, ורודה ועוד צבע שאין לו שם, אי אפשר היה לשכוח
חזרתי לעשתונותי, התרוממתי מהרצפה, מהדם והקיא שנזלו לכל עבר. דבר ראשון שמעתי את ג'ון כשהוא צורח וצורח, כאשר הסתכלתי עליו, עיני ננעלו על הכתוב בחזה שלו. בדקות האחרונות, מבלי שאני זכרתי שעשיתי זאת, עם סכין חרטתי בחזהו עם סכין, בחתכים עמוקים ונוזלי דם "CROATOAN".
לא זכרתי מה המלה אומרת או משמעותה. אבל זו מלה חשובה, וג'ון בטוח ידע זאת.
ג'ון לא ענה לי. שאלתי שוב ושוב וכל מה שקיבלתי זה צרחות ומלמולים.
זכרתי, מתו ספר ההרס על פי הבשורה של אנג'ל - בתוך ג'ון יש רסיס של האל, ניצוץ מהאל העליון, פיסה קטנה של אור אלוהי. פיסה קטנה שתענה לי על משמעות המלה.
זה לקח כמה דקות עד שהצלחתי להגיע ולהוציא את הלב האדום והחי של ג'ון, הלב שמכיל את ניצוץ האל, ובתאווה אכלתי בבשר החי. הטעם היה אלוהי, אך הלב אכזב ולא נתן לי תשובה למהותו של קרואטאן.
מאוכזב עזבתי אותו שם, לקחתי מחדרו את לוח זהב שג'ון גנב מהבישופ ויצאתי בשקט אל תוך הסערה בדרכי אל הבישופ פיטר, להשיג את ספרי בחזרה...
בינספילד[]
המסע לבינספילד ארך כ 3 חודשים.
בשעות הבוקר המאוחרות של יום ראשון הגעתי אל בינספילד, במרכז העיירה הציורית עמדה הקתדרלה הגדולה של בינספילד ולמרגלותיה המולה רבה. המוני העיירה פקדו את הדרשה אותה נשא הבישופ המפורסם פיטר מבינספילד, דרשה אודות "מעשה האמונה".
טקס האוטו דה פה היה בעיצומו.
תהלוכה גדולה נערכת בה השתתפו כעשרה כמרים לבושים בשחור, שלשה אצילים לבושים בהידור היו רכובים על סוסים לבנים השקיפו מהצד על הנעשה.
הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לקתדרלה.
הבישופ המזוקן שצעד בראש התהלוכה, היה לבוש בגלימות שחורות, שיערו אפור, עיניו יוקדות הוא צעד, צווח אל ההמון וזעק אל השמיים. הוא היה האינקוויזיטור הראשי וניצח על האירוע.
במרכז חצר הכנסייה הוקמו שלש במות מיוחדות ועליהן הוצבו הנידונות. 3 נשים היו קשורות, לבושות בשחור, זקנות, צעירות, משונות, משהו לא היה בסדר בנשים האלו ואני נמנעתי מהמבט שלהן.
מסביב לבמות עמדו כתריסר חיילים לבושים במדים של חיילי המשמר - מדים כחולים אדומים.
https://myspace.com/auto-da-fe/mixes/classic-my-photos-356557/photo/84268394
הבישופ נשא דרשה אל ההמון ואחריה הוא הפנה את מבטו אל הנידונות. בזו אחר זו הוא הקריא את הווידוי של כל אחת מהן - ווידוי על מכשפות המוסרות עצמן לשדים ומבצעות מעשי כישוף המזיקים לאדם, לחיות המשק ולכל תנובת השדה...
בסוף כל ווידוי הבישוף דרש מהנידונות לחזור בתשובה.
אף אחת מהן לא ענתה, הן נעצו בו ובקהל הרב מבט מלא גיחוך ותיעוב.
גזר דינן היה אחד - העלאה על המוקד בעודן נושמות.
הקהל הריע באקסטזה.
... ההמשך יבוא....
בחזרה אל לונדון[]
... ההמשך יבוא....
אל העולם החדש[]
... ההמשך יבוא....
מושבת רואנוק[]
... ההמשך יבוא....
בואו של אוכל הנשמות Eater-of-Souls[]
... ההמשך יבוא....
מתנת הויירם לפדרו[]
נשיקת הווירם לפדרו גרמה למותו הראשון של פדרו. נשמתו המעונה זינקה לה מתוך גופו, אך לא לכור המצרף היא שמה את פעמיה אלא אל גוף אנושי מתאים שהיה בקרבת מקום – הראשון היה אדם זאב בשם רין טקה טקש, ואחריו באו רבים אחרים. היא נכנסת אל אותו גוף, עיקלה את התודעה שהיתה באותו גוף עד שלא נותר בה דבר ופדרו נשם שוב ושוב את הנשימה הראשונה בחייו. כך היה משנת 1589, בכל פעם שחייו של פדרו הגיעו לקיצם נשמתו היתה מזנקת ועוברת אל גוף חדש ופדרו הפך ל"גונב הגופות".
הקרב האחרון[]
The Croatan tribe died to the last in an epic battle in 1589, attempting to defeat the Eater-of-Souls after it managed to manifest in the physical world. As one of the great triatic Wyrms, if Eater-of-Souls had remained in the real world, it could have started the Apocalypse . Only by sacrificing the entire tribe in a great ritual were they able to drive it back to the Deep Umbra and Malfeas . The sacrifice of the Croatan was so thorough that no new cubs were born to their kinfolk , and their tribal totem , Turtle , was plunged into deep Slumber and has not awoken for centuries. They were totally annihilated both physically and spiritually.